לא כל שן בינה זקוקה לעקירה. כאשר היא גורמת לדלקות חוזרות, לעששת או לפגיעה ברקמות ובשיניים סמוכות, ניתן לשקול את הוצאתה. ההחלטה מתקבלת לאחר בדיקה וצילום, תוך השוואה בין התועלת שבעקירה לבין הסיכונים שבהשארת השן ובהוצאתה.
שיני הבינה הן הטוחנות האחרונות בקשת השיניים. לעיתים הן בוקעות באופן תקין ומשתלבות בפה, ולעיתים אין להן מקום מספק או שהן בוקעות בזווית המקשה על הניקוי.
מהי שן בינה כלואה?
שן כלואה היא שן שלא בקעה במלואה למקומה בפה. היא יכולה להישאר בתוך העצם, להיות מכוסה בחניכיים או לבקוע באופן חלקי.
כאשר חלק מהשן נותר מכוסה בחניכיים, עלולים להצטבר סביבו חיידקים ושאריות מזון. במקרים מסוימים מתפתחת דלקת המתבטאת בכאב, נפיחות, טעם לא נעים או קושי בפתיחת הפה.
עצם הכליאה אינה קובעת לבדה שיש צורך בעקירה. חשוב לבדוק אם קיימת מחלה, אם נשקפת פגיעה לשן הסמוכה ומה המשמעות של המשך המעקב.
מתי שוקלים עקירה?
סיבות אפשריות כוללות:
-
דלקות חוזרות סביב שן שבקעה חלקית.
-
עששת בשן הבינה שאינה ניתנת לשיקום מתאים.
-
פגיעה בשן הטוחנת הסמוכה, כגון עששת או נזק לרקמות התומכות בה.
-
זיהום, ציסטה או ממצא אחר המחייב טיפול.
-
צורך הקשור לתוכנית כירורגית או אורתודונטית מוגדרת.
כאב באזור האחורי של הפה אינו בהכרח נובע משן הבינה. לפני שמחליטים על עקירה יש לזהות את מקור הבעיה.
מתי אפשר להסתפק במעקב?
כאשר אין מחלה או נזק, ניתן במקרים מתאימים לבחור במעקב. שן שאינה כואבת אינה בהכרח בריאה, ולכן המעקב כולל בדיקה קלינית וצילומים לפי הצורך.
ההחלטה מתייחסת למיקום השן, לאפשרות לנקות אותה, למצב השן הסמוכה, לגיל ולסיכונים האישיים. אין צורך אוטומטי לעקור את כל שיני הבינה רק משום שאחת מהן דורשת טיפול.
מה כוללת הבדיקה לפני עקירה?
בבדיקה מעריכים את מידת הבקיעה, מצב החניכיים, העששת והגישה לשן. בצילום נבחנים צורת השורשים והיחסים עם המבנים הסמוכים.
בלסת התחתונה יש חשיבות לקרבה לתעלת העצב המספק תחושה לשפה התחתונה ולסנטר. בלסת העליונה נבחנת, בין היתר, הקרבה לסינוס.
במקרים נבחרים, כאשר מידע תלת־ממדי עשוי לשנות את התכנון, ייתכן צורך בצילום CBCT. הוא אינו נדרש באופן שגרתי לכל עקירת שן בינה.
חשוב למסור מידע על מחלות רקע, תרופות ותגובות קודמות להרדמה. בהתאם למורכבות, ייתכן צורך בהפניה למומחה בכירורגיית פה ולסת.
כיצד מתבצעת העקירה?
עקירה של שן שבקעה ונגישה יכולה להיות פשוטה יחסית. שן כלואה עשויה לדרוש פתיחת חניכיים, הסרה מבוקרת של עצם וחלוקת השן לחלקים כדי להוציאה.
הטיפול מתבצע בדרך כלל בהרדמה מקומית. במידת הצורך דנים באפשרויות נוספות להפחתת חרדה ובהתאמת מסגרת הטיפול.
במהלך הפעולה אפשר לחוש לחץ או תנועה, אך אם מופיע כאב יש ליידע את הרופא כדי שיתאים את ההרדמה. בסיום מונחים תפרים לפי הצורך.
למה לצפות בהחלמה?
ייתכנו כאב, נפיחות, שטפי דם והגבלה זמנית בפתיחת הפה. משך ההתאוששות תלוי במורכבות העקירה ובתגובה האישית.
לאחר העקירה נוצר קריש דם המסייע לריפוי. חשוב לשמור עליו ולפעול לפי ההנחיות לגבי אכילה, ניקוי ושטיפות. יש להימנע מעישון ומשטיפות או יריקות חזקות בשלב הראשוני. תרופות, לרבות אנטיביוטיקה, ניתנות לפי הצורך ואינן הכרחיות בכל עקירה.
סיכונים וסימנים שמצריכים פנייה
סיבוכים אפשריים כוללים דימום, זיהום ומכתשית יבשה — מצב שבו הקריש אינו נשמר כראוי ועלול להתפתח כאב משמעותי כמה ימים לאחר העקירה.
בעקירות מסוימות בלסת התחתונה קיים סיכון לשינוי בתחושה בשפה, בסנטר או בלשון, שלרוב הוא זמני אך עלול להיות ממושך או קבוע. בעקירות עליונות ייתכן מעבר בין חלל הפה לסינוס. הסיכון האישי מוסבר לפי הבדיקה והצילום.
יש לפנות לבדיקה במקרה של כאב שמחמיר, חום, נפיחות מתגברת, דימום שאינו נעצר או שינוי תחושה מתמשך. קושי בנשימה או בבליעה מחייב פנייה דחופה.
שאלות נפוצות
מה עושים אם השורשים קרובים מאוד לעצב?
נדרשת הערכת סיכון. במקרים נבחרים ניתן לשקול קורונקטומיה — הסרת הכותרת והשארת השורשים — או חלופה אחרת במסגרת טיפול מתאימה.
האם אפשר לעקור כמה שיניים באותו מפגש?
לעיתים כן. הדבר תלוי במורכבות, במצב הרפואי ובהעדפותיכם.
האם חייבים לעקור שן בינה שלא כואבת?
לא. ההחלטה מבוססת על ממצאים וסיכון, ולא רק על נוכחות כאב.
